החלטה בתיק ע"א 50162-12-12

לפניי בקשה להפחתת סכום העירבון, בערעור על פסק דין שניתן על ידי הרשם הבכיר ניר זיתוני ביום 18.11.12, בתא"ק 45314-07-12, במסגרתה נמחקה תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה על ידי המבקשת נגד המשיב, בגין הסגת גבול, שמבצע המשיב, על פי הנטען, בבית המשותף שבכותרת וכן בגין עקירת שער, שהוא רכוש משותף, וגניבתו.

תביעה קודמת, שהוגשה גם היא על ידי המבקשת, בסדר דין מקוצר, באותה עילה של הסגת גבול, נמחקה (ע"י כבוד השופט רובס), לאחר שהמבקשת לא הגישה תצהירים ובא כוחה לא התייצב לדיון, תוך חיוב המבקשת בהוצאות בסך 4,000 ש"ח (להלן: " ההליך הקודם").

תביעה זו נמחקה (בפסק הדין עליו הוגש ערעור זה), לאחר שהתקבלה טענת המשיב לפיה יש למחקה מאחר שהמבקשת לא שילמה את ההוצאות שנפסקו נגדה בהליך הקודם ובשל כך שב"כ המבקשת לא הסביר " כיצד תביעה קודמת שנמצאה לא מתאימה להגשה בסדר דין מקוצר, בהחלטה חלוטה מיום 3.2.10 הפכה מתאימה להגשה בסדר דין מקוצר רק משום שהוגשה בשנית".

בשים לב לנימוקי הערכאה דלמטה ובין היתר (אך לא רק), בשים לב לכך שהתביעה לא נבדקה לגופה וכך, למשל, אין בפסק הדין התייחסות לטענת המבקשת לפיה לתביעה דנן צורף תשריט (אשר לא צורף לתביעה הקודמת) ואף בשים לב לכך, שתביעה אשר אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, מוחקים כותרתה, אך אין מוחקים אותה כולה, נראה כי סיכויי הערעור גבוהים.

עם זאת, יש לבחון גם את יכולתו הכלכלית של המבקש להפקיד עירבון ובענין זה לא נטען כלל, כי המבקשת אינה בעלת יכולת כלכלית.

ב"כ המבקש מבסס טיעונו על כך שסכום העירבון, שנקצב ע"י המזכיר הראשי, גבוה מהתעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין ועל תקנה 430 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן" התקנות"), הקובעת:

" ה פעולות לפי תקנות 428 ו -429 יכול שיעשה המזכיר הראשי של בית המשפט, אך  לפי בקשת אחד הצדדים יובא הדבר שנית לפני הרשם לעיון ולהכרעה".

תקנה 430 לתקנות מקנה, אמנם, סמכות לרשם, לשנות את סכום הערבון שנקצב ע"י המזכיר הראשי, אולם הדבר ייעשה לא כענין שבשגרה, אלא  רק כאשר קיימות נסיבות חריגות, המצדיקות זאת.

 יש להבהיר ולהדגיש, כי המדד  לקביעת הסכום אינו התעריף המינימלי של לשכת עורכי הדין. תעריף זה הוא תעריף מינימלי מומלץ, ואילו סמכותו של בימ"ש בערעור אינה מוגבלת לתעריף זה ולפיכך ראוי שסכום העירבון, שמטרתו הינה להבטיח הוצאות המשיב בערעור, יהא גבוה מכך, שאחרת עלול שלא יהא בסכום שיופקד כדי להבטיח את כל ההוצאות אשר ייתכן שייפסקו, באופן סביר.

בקביעת סכום ההוצאות בערעור, נכללים שיקולים שונים ובכללם, ההצדקה להגשת הערעור, משך ניהול ההליך, ההכבדה אשר בו, הסוגיות המועלות לדיון, התנהלות בעלי הדין וכיוצ"ב והתעריף המינימלי המומלץ אינו מהווה, בהכרח, אינדיקציה לגובה ההוצאות שייפסקו בסיומו. עוד יש לציין, כי יש והליך שנראה פשוט ובלתי מכביד מתגלה, בדיעבד, כהליך מכביד ויש שהליך הנראה מכביד עם הגשתו, מסתיים במהירות וללא כל הכבדה.   

סכומי העירבון שנקצבו ע"י המזכיר הראשי, לסוגים השונים של ההליכים הנדונים ע"י ערכאת הערעור, הביאו בחשבון את כלל השיקולים ועל מי שמבקש לחרוג מהסכום שנקצב, בין על ידי הפטרתו מחובת הפקדת עירבון ובין על ידי הפחתת סכום העירבון, מוטל, ככלל, הנטל להראות כי סיכוייו לזכות בערעור גבוהים  וכי מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו את הפקדת העירבון.

בענייננו, כאמור, לא נטען כלל לחוסר יכולת להפקיד את העירבון, אולם לאור כך שמדובר בנציגות של בית משותף ובעיקר לאור סיכויי הערעור, שלטעמי (ומבלי שהדבר יחייב, כמובן, את מי שידון בערעור לגופו), הינם גבוהים, אני מפחיתה את סכום העירבון ומעמידה אותו על סך               של 3,000 ש"ח.

הסכום המופחת של העירבון יופקד לא יאוחר מיום 23.1.13, שאם לא כן יירשם הערעור לדחייה.

מזכירות: תזכורת מעקב.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ג, 08 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: